בסוף נובמבר 1995 (איך שעשרים שנה עוברות להן בצ'יק-צ'אק) ירדתי דרומה לנקות את הראש בחופשת השחרור. ולא הכוונה לנגב, ים טטיס התייבש מזמן. דרומה מאילת, עם מונית מקרטעת לכיוון דהב, עם ציוד צלילה מלא לחפש צבעים שמוצאים רק בים סוף ואין צורך לרדת עמוק מדי, ככל שעושים זאת לעבר המעמקים, הצבעים נעלמים ומקבלים גוון כחול-משעמם ומקסימום סיפורי גבורה, ביחס הפוך לגווניי הצבעים שלמעלה.

בסיני של אז, עוד לא היה אל קעידה ובטח שלא דאעש. מקסימום חבר'ה מהג'מעה ("מהאחים המוסלמים") שהוגלו מקהיר לתקופות "הגליה מנהלתית" של חצי שנה או יותר (עם או בלי משפט).

זו הייתה חופשה של שבועיים או קרוב לה ללא צורך בוויזה. השתכנתי לבד באחת האכסניות העלובות שבדהב ודאגתי לצלול רק פעם-פעמיים ביום לא יותר, כי אף אחד לא רדף אחריי וגם לא הייתה זאת כל כך העונה כדי למצוא מספיק פרטנרים.

כל בוקר, אחמד, מבעליה של האכסניה הסכים להסיע אותי עם הטנדר פג'ו  לאתר Blue Hole. בדר"כ הצטרפו אליינו תיירים שמעל מספר מסויים הנסיעה הפכה מבחינתי לטרמפ חברי.

במספר פעמים סטה אחמד מהדרך הראשית (דרך כורכר=דרך ראשית) להרים, כדי לאסוף איזה שק גדול מאחד הילדים בשום מקום וממשיך. לשאלותיי מה יש בשק אחמד חייך בפעם הראשונה וניסה להסביר בפשטות – "זה כולה פרח" – מה אתה רוצה ממני (או – "מה אתה חושב שאפשר להתפרנס מאכסניות לצעירים בדהב ?!). בפעם השנייה והשלישית כבר הבנתי שעדיף למצוא לי סידור אחר לטרמפים.

משעות הערב השעות המתות התמלאו בקריאת ספרים או משחקי ששבש איו סופיים. הייתי מגוון בין 2-3 המסעדות בזמנו שהיו עוד פתוחות ומעביר את הזמן שלאחר מכן בשש-בש. באחד מהם, מול אחד מחברי הג'מעה, הוא לא אהב את ריח החשיש שהגיע מהחוף באותה שעת ארבעיים. לא ניסיתי להסביר לו שזה 'כולה פרח'. הפסדתי לו ולא בכוונה, כמו שלא שאלתי לפרטים עליו ומה הוא עושה שם, הוא לא שאל אותי מהיכן הערבית הפלסטינית.

בערב, במשחק שש-בש אחר מול אחמד, דווקא הפעם הובלתי. דיברנו על המצב הכלכלי, השלום, רצח רבין ועוד. האוויר המתקתק של הפרח היה נעים בחושה הקטנה כשלפתע, משום מקום, הופיעו שני גברים עם עניבה וחליפה מותאמת שלא הייתה קשורה כלל וכלל לכפר דהב. גודלם היה מאיים ולא נראה שהיו מהאזור. האווירה נחתכה בסכין  לרצינות מפחידה של חוסר ודאות. אחמד הובל לחלק צדדי ומשם הדיבורים החדים הפכו לצעקות עמומות.

107sinay18

לאחר מספק דקות חזר אחד החליפות לחושה, שאל מהיכן אני מכיר את אחמד וכמה זמן אני עושה איתו עסקים. "איזה עסקים ?!" זה כולה חופשה שלי כאן. החליפה ידעה לעשות את העבודה כמו שצריך כשלקח אותי הצידה לבד, הכרתי את כל הטריקים האלה. הוא בדק את הדרכון שהבאתי מהחדר ודפדף בו באטיות מעצבנת מבלי לשאול כלום.

"מאיפה אתה יודע לדבר ככה ערבית ?"

מבית ספר תיכון הייתי בדר"כ משקר לאלה שהתעניינו. רק בפעם הזאת ידעתי שעדיף להיצמד לאמת, מול חליפה מנוסה שכזאת, הסברתי לו שאני בחופשת שחרור מהצבא שלי ואני מאוד אסתבך אם יחשבו שאני מתעסק במה שהוא חושב שאני מתעסק. זה ממש לא לעניין, הסברתי שהעדפתי להיזרק בח'ושה של אחמד ולהתנתק מהאנגלית והעברית. שבאתי לצלול לתוך מים כחולים של אוקיינוס  ולא של סמים. לא פחדתי. בטח פחדתי, רק ניסיתי להראות את זה כמה שפחות. "מחר אעבור מכאן" הבטחתי – שיקרתי לו.

3wa

באותו ערב אחמד נעלם ביחד עם שתי החליפות ושני שוטרים חמושים שחיכו בפתח האכסנייה, נשארתי עם עוד שני עובדים וארבעה תיירים כשהחשק למשחק ששבש חדש נעלם.

כולה פרח.
אולי שווה לנסות ? – חשבתי אבל רק לרגע קצר ופניתי לישון.

בבוקר התעוררתי בבהלה לצעקות שנשמעו מבחוץ והמיטה שלא הפסיקה לזוז. נפלתי בפראות מהמיטה וזינקתי  החוצה – קירות החדר המשיכו להתנועע כבסרטון אנימציה לא ברור ביחד עם האדמה, במזמור משונה עד שנעצר.

אחמד יצא בבהלה עם פנים אדומות ממכות. אז זה לא רק "כולה פרח". השב"כ המצרי לא חיפש את אחמד, הוא חיפש את השותף הישראלי שלו. אתמול בערב זו הייתה רק שיחת אזהרה.

בצלילה "בקניון" עקב ה"אפטר שוק" של רעידת האדמה (7.1 בסולם ריכטר – אחת מרעידות האדמה החזקות שהיו עד אז וגם עד היום, מרכז הרעש היה בנואיבה) במהלך הצלילה של אותו יום הרגשנו היטב  את  תזוזת הסלעים בעומק 18 ממטר. הצלילה תוכננה להגיע ל 30 מטר רק שזה היה מפחיד מכדי לנסות להעמיק, גרבקסים של סלעים, אי שם מבטן האדמה של ים סוף. העדפתי להישאר עם הצבעים החזקים מלמעלה ושאר הדגים המפוחדים.

את הפרח פגשתי באין ספור מקומות שוב. אך תמיד נשארתי מחובר יותר לצבעים הטבעיים ברדודים (ים תיכון או אוקיינוס)  הם הרבה יותר חזקים מסתם כחול עמוק וכהה.

resized_1307970378

באחת ההופעות של ירמי קפלן, הוא דואג תמיד (פעם שנייה או שלישית) לספר איך ששינה שתי מילים חשובות בשיר מפורסם שלו (1999) קולה וברה, זה הולך ככה, במקום קולה וברה הוא מבקש מהקהל לשיר כולה זה פרח. לאחר שיצא השיר חזר ירמי קפלן הביתה מאיזו הופעה, עצרה אותו ניידת, השוטר ביקש רישיונות ואז ביקש שיפתח את התיק. הוא שאל : "אם הוא לא צריך צו בשביל זה?", השוטר ענה: "או שנעשה את זה כאן או בתחנה, תבחר". הוא נתן  לו את התיק והשוטר מצא קופסה קטנה, פתח וראה פרח קטן ירוק ושאל "מה זה?", וירמי קפלן ענה לו, משהו שאני אי שם במצרים, כמה שנים קודם לא יכולתי לומר:

"אדוני השוטר, כולה זה פרח".

-:

כולה זה פרח – או קולה וברה (מה שתרצו)

קולה וברה
ירמי קפלן
מילים ולחן: ירמי קפלן

אם אתה עייף וסובל מקור
כמובן היא תטפל במכאוביך
תכין לך כוס תה, תשכיב אותך לישון,
אולי תתן שתלחש בין רגליה.

עושה הכל להקל על הסבל,
אבל כל כך הרבה אמת,
כל כך הרבה כאב היא עוד רואה בעיניך,
רוצה לקטוף לך את הירח.

תתפלא איך העולם סובב,
קולה וברה, קולה וברה
קולה וברה, קולה וברה
מקווים שהעולם יפה.

בלילה היא חיכתה עד שכולם הלכו,
ורק אז התסגרה לה בחדר,
בכתה עצמה לישון וכשהגעת כרגיל,
חשבת שהיית ממש ממש בסדר.

היית קוטף לה את הירח,
אבל כל כך הרבה אמת,
כל כך הרבה כאב הצטבר בחייך,
ולא נשאר לך מספיק לתת לה.

תתפלא איך העולם סובב…

לה לה לה….
מקווים שהעולם ירפה

לסיפורים נוספים ממצרים וסיני : ממצרים על שניים – מסע אופניים 


Marijuana plants grow near a road in the Rif region, near Chefchaouen August 11, 2008. REUTERS/Rafael Marchante (MOROCCO) - RTR20XMD

תגובות

תגובות