(מאמר שפורסם לראשונה ב2005), רק שבפסיכולוגיה, דברים משתנים לא כל כך מהר…

עדכון – ספטמבר 2016 כל פעם אני נזכר במאמר הזה שכתבתי לפני כבר הרבה שנים, אבל הוא כמו יין – משתבח משנה לשנה (כך אני מקווה). אי שם ב 2011, בעיר לוד, מעט לאחר שפתחנו קבוצת רכיבה לילדים (הם קיבלו אופניי הרים חדשות לאחר מבחני מיון שהסתיימו לאחר שלושה חודשים !! בהם הם רצו קילומטרים רבים 2-3 פעמים בשבוע ובצעו לא מעט תרגילי כושר) אחת מחוויות האימון הגדולות ביותר שהיו לי. (היו לי ח'ברה אחרים שאימנתי שהיו צועדים איתי עד לדמשק, אך אלה, היו צועדים איתי עד מאדים וחזרה, אם רק יכלו ובדרך גם היו עוברים בדמשק – הם היו "רוצחים" קטנים על אופניים). באחד ממפגשי ההורים הראשונים שהיו לי בקבוצה, שאל אחד ההורים שאלה ברורה ונוקבת כתער – "יש בספורט האופניים כסף ?" – שאלה שכנראה ולא הייתי שומע במקומות אחרים בארץ, כאשר ההורים שולחים את ילדיהם לחוג אופניים. האמת ? הייתי צריך לחשוב על תשובה טובה מאוד כשעניתי בסוף תשובה פשוטה חזרה – "מי שטוב בזה, כן, יכול בהחלט לעשות כסף מאופניים".

,

ראשית בקצרה, אנסה להעביר מספר מושגי יסוד בנושא פסיכולוגיה וסיבות לנשירת ספורטאים (הכתוב מסתמך רובו ככולו על המקראה ל"פסיכולוגיה–מקראה למדריכים בספורט" מאת מיכל יערון- בהוצאת בית ספר למאמנים ולמדריכים ע"ש נט הולמן–מכון ווינגיט).

מי הם הילדים שמגיעים לספורט? – ילדים בעלי יצר תחרותי, בעלי מזג חם (טמפרמנט גבוה). אלה יגיעו לענפי הספורט השונים (אך לא בהכרח יצליחו להתמיד בו ולהישאר בו).

518_tough_kid

 

הורים (עיסוק ההורים בספורט והשפעתם על הילד) – השפעת ההורים על הילד היא עצומה, בעיקר בתחילת הדרך. (עם זאת, דחיפת הילד ע"י ההורים, לא בהכרח תקדם אותו בטווח הארוך – הילד צריך לעסוק בספורט מכיוון שהוא אוהב אותו, לא מכיוון שהוא רוצה לספק את אבא ואמא, או את המדריך).

זמינות מתקנים ומדריכים מוצלחים. – נתונים גנטיים – כישרונות כמו כוח, קורדינציה, מזג, תחרותיות – קריטיים להצלחה בספורט, הצלחה בהם מביאה לעלייה בהערכה העצמית.

על ההבדל בין מוטיבציה פנימית למוטיבציה חיצונית מוטיבציה פנימית – אינטרינזית – מוטיבציה להצליח במטלה עצמה. מוטיבציה חיצונית – אקסטרינזית : מוטיבציה להצליח כדי להשיג הישגים ותגמולים שיבואו בעקבות השגת המטלה (פרסים, מדליות, אופניים חדשים, נותני חסות וכיו"ב).

קשיחות ובגרות משפיעים בעיקר על ספורטאי, מבחינת ההתמודדות עם כשלון. אולי ואחד העקרונות המנטאלים החשובים ביותר בספורט שמבדילים בין אלוף אמיתי, לכל אלה שמגיעים אחריו. ספורטאי שרמת הבגרות שלו נמוכה, לעולם לא יצליח לממש את הפוטנציאל האמיתי שלו, ב 100%, זו LIMITATION גדולה מדי (לעומת זאת, בקטגוריות נמוכות, אפשרי להיות אלוף הארץ….בחובבים).

לעוד מאמרים בתחום הפסיכולוגיה (בראייה שלנו – כאן)
לאימוני POWERWATTS ועוד שירותי אימון והדרכה – כאן     D1000084

ילדים ומבוגרים מצליחים במטלה ומתמידים בביצועה כאשר המוטיבציה היא פנימית. סוג המוטיבציה של הספורטאי משתנה כאשר הוא מקבל תגמולים חיצוניים, שכן כאשר המוטיבציה פנימית וישנה בחירה, הספורטאי חש בשליטה. כאשר יש תגמולים חיצוניים, תחושת השליטה מיוחסת לגורמים בסביבתו החיצונית של הספורטאי!

מוטיבציה לספורט תחרותי בקרב צעירים הנאה, צורך בסטטוס ובהתחברות, חיפוש אחר מתח וסיכונים, צורך להצטיין, בניית אופי, צורך בהצלחה, תוקפנות, צורך בכוח, צורך בעצמאות.

 נוסחה טובה להגדרת מוטיווציה

מוטיווציה = צורך בהישג – מוטיווציה להימנע מכישלון.

מאפייני האדם ההישגי – בוחר מטרות ברורות ומדידות. מתמיד לאחר כישלון ולוקח אחריות, לא מטיל האשמות. – פועל במהירות ביחס לאחרים. – זקוק למשוב קבוע אודות הישגיו. על הסיבה לנשירת מהספורט התחרותי: נוצרת מוטיווציה שלילית – שחיקה – מרגע העיסוק בספורט – לצד חיזוקים קיימת שחיקה. במידה והשחיקה עולה על החיזוקים, קיימת נשירה.

IMG_6299

פעילות חלופית – פעילויות אחרות "משתלמות יותר". – מחסור בתמיכה פסיכולוגית. – התגברות הדרישות (בית ספר/משפחה וצבא).

השילוב הקטלני בנשירת ספורטאים: בצד הילד – איבוד העניין בספורט. בצד ההורים – התגברות הלחצים להישאר.

 עקרונות ליצירת סביבה ספורטיבית – הנאה, סיפוק הזדמנויות לפיתוח יכולות, רכישת מיומנות מתוך גישה חיובית – דגשים על המאמץ ולא התוצאה, תכנון אימונים מרתקים, פיתוח גישה ריאליסטית להצלחה – הניצחון אינו המטרה הבלעדית בספורט. הזדמנות לפתח את הכושר הגופני.

מעורבות ההורים שתי מערכות תומכות בספורטאי – המשפחה והמאמן (ולא הספונסר…). ישנה חשיבות גדולה לשיתוף הפעולה בין שתי מערכות אלו אשר צריכות לראות את טובת הספורטאי לנגד עיניהן.

 דפוסי מעורבות הורים אופי מעורבות ההורים היא הגורם המרכזי בהצלחת הספורטאי. לא תמיד ההורים מקבלים בהבנה, את העובדה שבנם מושפע מדמות סמכותית, בוגרת – אחרת. (ולכן על המאמן להיות רגיש לכך).

 מעורבות חסר של ההורים – הורים שאינם מעורבים בספורט (רואים בספורט 'בייביסיטר') – קשה לקרב אותם לספורט. הורים שאינם מודעים לחשיבות מעורבותם. (חוסר הבנה על חשיבות מעורבותם ושיתוף הפעולה עם המדריך) מעורבות יתר של ההורים הורים מתלהבים – תומכים במדריך, אך ישמיעו את קולם 'בשעת צורך'. הורים פאנאטים – ספורטאים לשעבר, מתערבים בנושאים מקצועיים ומנתחים הצלחות וכישלונות. שמים דגש רב על התוצאה ולא על המאמץ, או ההנאה, או חשוב מכל הדרך אל התוצאה. לא תמיד מכבדים את החלטת המאמן. כופים את המוטיווציה שלהם על הילד.

מעורבות אופטימאלית של ההורים ההבחנה בין המוטיבציה של ההורים לבין המוטיבציה של הילד. ההבדל בין תפקיד ההורה לתפקיד המאמן. הורה התומך בילד בכל מצב. כיבוד מאמץ ולא תוצאות! עידוד מחשבה עצמאית של הספורטאי. הורה שמסוגל לכבד את החלטותיו המקצועיות של המדריך. הורה הדואג לאפיק תקשורת פתוח עם המאמן. רוכב בגיל נוער רחוק 12 שנה משיא הקרירה שלו.

התמקדות בהישגים ותוצאות בגיל צעיר שוחקת את הספורטאי מנטאלית ואינה מתמקדת בדברים החשובים באמת (שיפור סגנון, טכניקה, כוח, מהירות ועוד). במילים אחרות כשספורטאי או רוכב אופניים תחרותי מתאמן כמקצוען, הוא יפרוש מוקדם (הגעת להיות מקצוען בגיל צעיר – תפרוש בגיל צעיר). מאותן הסיבות, הודה המאמן האמריקאי ריק קורפורד (2005) שביקר בארץ לפני כשנה (מאמנו של טום דנילסון/ דיסקברי צ'אנל) שהוא כלל אינו מייחס חשיבות לגביעי עולם לנוער. מבחינתו, בגיל נוער הפוטנציאל עדיין גולמי ולא ממומש, לכן הישגים פחות רלוונטיים (קורפורד אימן את לאנס ארמסטרונג הצעיר ואף מוזכר בספרו השלישי – "מלחמתו של לאנס ארמסטרונג").

מדוע ספורט רכיבת האופניים כל כך קשה? שתי סיבות עיקריות

1) אימונים מפרכים וקשים, הרבה פעמים לבד, 6 שעות ביום.

2) תגמול כספי נמוך (גם כמקצוען ברמות הגבוהות ביותר).

לעוד מאמרים בתחום הפסיכולוגיה (בראייה שלנו – כאן)
לאימוני POWERWATTS ועוד שירותי אימון והדרכה – כאן

מחקרים שנערכו בשנים האחרונות, גילו ש 86% מהספורטאים האולימפים הגיעו מבית עם רקע סוציו אקונומי נמוך (ד"ר איציק בן מלך – נובמבר 2006 – מכללת זינמן – מכון ווינגייט).

ככל שמתקדמים בגיל – ילדים, נערים ונוער, המוטיבציה צריכה להגיע מהספורטאי ולא מההורה. תמיכת ההורים צריכה להיות ביחס הפוך לגיל הילדים ולרדת עם השנים. חלק מתהליך התבגרותו של ספורטאי (ואדם) הוא להפוך לעצמאי.

על ההבדל בין להתאמן כמקצוען, לבין להתאמן כרוכב נוער רוכב נוער אינו מקצוען! רוכב מקצוען הוא רוכב שמקבל כסף עבור אימונים ותחרויות. כתבות תדמית וראיונות נועדו לרוכבים בוגרים, לא לרוכבים צעירים. הדבר יוצר לחץ עצום על הספורטאים והופך אותם למקצוענים בגיל 15. פרופסור ליזן מבלגיה (בכיר בהתאחדות הכדורגל העולמית – FIBAÒ) ציין שבבלגיה מתקיים שיתוף פעולה בין מועדוני הכדורגל לתקשורת המקומית, כאשר אלה אינם מפרסמים כתבות סיקור אישיות אודות שחקנים צעירים, הכל במטרה למנוע מהספורטאי לחץ מיותר (או מעבר לכך – שקר מוגזם…).

מתן חסות אישית בגילאי נערים ונוער, היא חינוך פסול מיסודו, משתי סיבות:

הסיבה הראשונה, רוכב צעיר ברגע שקיבל חסות הפך למקצוען ובכך שבר את כללי המשחק ההוגנים כלפי חבריו לקטגוריה שאינם מקבלים עזרה. הדבר יוצר ניקור בקרב הרוכבים, בין אלה שקיבלו לבין אלה שלא (על אותו משקל שבקרב המקצוענים – מרבית הרוכבים כן מקבלים תמיכה). הדברים נאמרים עם הסתיגות לרוכבים מעוטי יכולת (באספקת ציוד בסיסי בלבד), אולם כאלה רוכבים 'לצערי' אין הרבה בענף האופניים בישראל. במידה והיו, ייתכן וסיכויינו הסטטיסטים להגיע לאולימפיאדה היו עולים (ראה מחקרו של ד"ר איציק בן מלך למעלה).

kid tough.htm2

***אחד הדברים המצחיקים ביותר, קורים, כאשר הורים לספורטאי מצטיין היו מגששים אצלי כדי לעבור קבוצה ולהתאמן במסגרת קבוצת מומנטום. לאחר ששמעו מה המסגרת (הם כבר יידעו את מאמנם שהם מחפשים מסגרת אחרת) מגיעה השאלה בצורה הבאה :

"ומה הוא מקבל בקבוצה הזאת ? איזה ציוד ? "

או "ואיזה הנחה אתה עושה לנו, הרי הוא ממש נחשב בתחום שלו"

היו תקופות שהייתי מבליג והיו תקופות שהייתי מציע שאני אשלח להם מייל "בקשה למלגה מיוחדת לרוכבים מעוטי יכולת" ואז אינני זוכר מה היה יותר אדום, הלחיים של אותו הורה, או הצבע האדום של רכב ה4X4 החדש שחנה ליד.

הסיבה השנייה כפי שהוסבר קודם. רוכב נוער שקיבל חסות אישית, נכנס ללחצים נוספים מצד נותן החסות לספק תוצאות. המיקוד במתן החסות והבאת התוצאות עולה על פני תכנון ארוך הטווח קדימה. בגילאי נערים ונוער צריכים להתחרות בשביל הכיף, כאשר מתחרים ומתאמנים כמקצוענים, אלמנט הכיף יורד.

חולי השדרוג, התלוננו בפניי הורים של רוכבים צעירים (2005) בענף (במשך 3 עונות) על כך שרבים מהילדים שנעמדים על קו הזינוק, מגיעים בכדי לבדוק עם איזה אופניים הגיעו מתחריהם, או עם איזה מעביר אחורי חדש הגיע החבר מהצפון. (לטענתם הילדים הופכים 'לחולי שידרוג' כבר בגיל 13).

        touhch

כבר נתקלתי במודעות מכירה של בני טיפש-עשרה, של אופניים במחיר 20 אלף שקל!!! נערים מתחרים על גלגלי קרבון העולים כמו ארבע זוגות אופניים – היכן הגבול!!!?

(האם עדיין מישהו חושב שספורט הרכיבה בארץ הוא ספורט עממי?).עם זאת, ישנם יבואנים בארץ שמתוך עיקרון אינם נותנים חסויות לרוכבים צעירים בטענה שזהו חינוך פסול. הורים לילדים ונערים, חייבים להבין שהמאמנים בגילאים אלו הם קודם כל מחנכים!!! ורק לאחר מכן מאמני ספורט !!! ללא עקרונות בסיסיים של כללי משחק הוגנים וחינוך טוב, אין שום טעם לאימונים וקביעת מטרות.נראה 'שמחלת השידרוגים' בקרב רוכבים צעירים היא יותר מיקרו-קוסמוס של החברה הישראלית – חולת מותגים ועירומה מערכי חינוך. הורים מפנקים את ילדיהם באמצעות כסף על חשבון האהבה האמיתית שאינם יכולים להעניק מפאת חוסר זמן, או ידע בסיסי.

(חינוך טוב ניתן אולי לכמת לכסף במאה ה 21, חינוך מעולה מתוך אהבה כבר קשה).

ההורים צריכים להבין שאינם רק גורמים 'עוול' לענף הרכיבה בארץ בשנותם את כללי המשחק, הם כנראה גורמים עוול עצום לילדיהם, בכך שהופכים אותם לרוכבים ואנשים מפונקים (בספורט מצליחים רק הקשוחים!) ומעבר לכך וחשוב יותר – לכך שיעזבו את תחביב הרכיבה התחרותי (או שיהפכו לרוכבי שיווק משלמי כסף).

אופניים בישראל זה תחביב!!! לא מקצוע!!! אלמנט חשוב שמנהיג ה-UCI הוא "שהאדם מעל האופניים" (יעקב יהב – איגוד האופניים). דגש מופרז, בעיקר בגיל צעיר, בחשיבות הטכנולוגית של האופניים, תבוא בסופו של דבר על חשבון עליונות הרוכב. לפני מספר שנים הועלה ב-UCI רעיון לפתוח מקצים תחרותיים לאופניים השוקלות מעל 10 קילו.

קהילת האופניים מי היא קהילת האופניים? בחזרה 'לנתון הקסם' ה-86%… אנו צריכים לחשוב שוב, כמי שמנסים להצעיד את הענף קדימה. כמה אחוזים באמת מתוך 200-300 ילדים, רוכבים צעירים מגיעים ממעמד סוציו אקונומי נמוך? חבר וותיק לרכיבה, אמר לי כבר פעם: "עזוב אלעד, רכיבת אופניים בארץ זה ספורט לעשירים" – הוא אמר זאת בעיקר בהסתמכו על העלות הגבוהה באחזקת האופניים ובמחירי המרוצים. מישהו אחר כבר ציין בפניי לא מזמן שרוכבי אופני הרים זה ה 4X4 של המעמד הבינוני –נוצץ לא פחות, בלי ביטוח וטסט.

קל להעלות הבעיות, אבל מה עם הצעות לפיתרון?

חשיבות ההסבר להורים על 'מעורבות אופטימאלית' בהתקדמות הספורטאי. אנחנו המאמנים צריכים להבין ולהסביר להורים ולספורטאים שמתן חסויות בגיל צעיר, 'ראיונות עומק בעיתונים' וקניית אופניים בעשרות אלפי שקלים, מקדמות את הספורטאי המוכשר בסופו של דבר החוצה מהתחום. (ייתכן והראיונות מקדמות את הקבוצה והאגו של המאמן, אך הדבר בא על חשבון הספורטאי הצעיר ופוגע בו !) מעבר לכך, צמצום קהילת הרוכבים התחרותיים בגיל 12-18 מבחינה סוציולוגית מדללת מתוכה רוכבים, או חשוב מכך ספורטאים אמיתיים שידיהם (או יד הוריהם) לא משגת את מה שקהילה בעלת אמצעים כן יכולה להשיג.

par3715

חינוך לצניעות ולהסתפקות במועט 'אינה דבר רע מעיקרו'. מעבר לכך יש להחליט באופן גורף שמתן חסות אישית לרוכבים עד גיל 18 אינה מקובלת מהסיבות שהוזכרו לעיל.

ראיונות עם התקשורת מתן הסבר להורים ולספורטאים, אודות הנזק שראיונות ופרסום עלולים לעשות לרוכב הצעיר. שיתוף פעולה עם המדיה האלקטרונית, באי מתן ראיונות לרוכבים צעירים, למעט במקרים חריגים (נוער שניצח מקצה בוגרים), הראיון יתקיים בתנאים מגבילים (לדוגמה – רק ביחד עם מאמנו של הספורטאי – או סירוב גורף. כאן צריך איגוד האופניים להבין היכן מקומו בקביעת מדיניות בנושא.

הגבלת רמת האופניים אני ממליץ על הגבלת רמת האופניים לרמת אופני כניסה בלבד בעלות (לדוגמה) של 3000ש"ח , עם הגבלת משקל באחריות המאמנים והקבוצות – נושא שכבר הועלה בעבר, לפני כ 3-5 שנים באירועים שונים, אך נגנז ע"י איגוד האופניים.

הצנעת אירועי ליגת המועדונים באופני הרים מבחינת עלות ואופי המרוצים!

 par3721

ליגות אופני ההרים הפכו ל'מרוצי גביע העולם' לחוצים וצעקניים. רוכבים רבים בחרו בעקבות זאת להדיר את רגליהם מאירועים אלה. הגברת שיתוף הפעולה בין המועדונים וקיום סימולציות מרוץ בתנאים סטריליים תמנע תופעות אלו.

פסיכולוגיה בגרוש יכולה לחסוך הרבה כסף כאשר נהפוך כולנו למאמנים טובים יותר ולקהילת אופניים תחרותית – אמיתית, נבין שצניעות והסתפקות במועט, אי הרדיפה אחרי מותגים, התעמקות באימונים פשוטים וקשים על אופניים פשוטים לעתים אף ללא מד דופק, חיזוק היכולת והחוסן המנטאלי של ספורטאי, היא הערובה לעומק איכותי וספורטאים ברמות גבוהות. ההבנה שלנו כמאמנים והעברת תובנה זו הלאה לספורטאים, להוריהם ולקהילת הרוכבים: מקצוענות בגיל מוקדם היא תנאי לפרישה מוקדמת מהתחום, אם בגיל 15 ואם ב-20 ובוודאי רחוק מגיל המיצוי המקסימלי – סביבות גיל 30.

שמעתי פעם ממאמן אופניים שמעדיף שרוכביו יגיעו לאימוני שבת כשהם רכובים על אופניהם וללא ההורים. אז הוא יכול לדעת בוודאות מה דוחף אותם באימונים (ניתן לומר שבעיניו מעורבות אופטימאלית = מעורבות חסר).נקודות למחשבה ולינקים למאמרים בנושא דומה : אחת הבעיות הגדולות ביותר של מדינת ישראל הוא חוסר חזון. אנחנו מתכננים, חצי שנה, מקסימום שנה קדימה. עם ישראל סובל ממנטאליות של השרדות. עם מנטאליות כזאת אי אפשר להתקדם באמת, ברמות הגבוהות.

"איך זה דווקא שאתה עושה לו את הבדיקה הראשונית והשיעור הראשון ? כריס לא יכול לעשות זאת ?" שאלתי את פאולו כשלידו ספורטאי מסטרס בן 50 בעל כרס בשיעור ראשון, עם יחס משקל/ואטים לא מרשימים במיוחד. וכמה מטרים מאיתנו, מבצע מדליסט אולימפי אימון אישי, עם מאמן זוטר פאולו הביט בי ספק חיוך ספק רוגז ובוז. "תראה, ההוא שם" פאולו הצביע לעבר שחקן ההוקי קרח מקצוען שמתאמן ומשתקם לאחר פציעה חמורה בגב (שווה באזור ה 1 מיליון $ בעונה, לא מהכי יקרים בשוק) "השחקן הזה…משלם בדיוק את אותו כסף כמו ספורטאי המסטרס" והוא הוסיף קריצה. שתקתי וחייכתי בהבנה והמשכתי להתבונן בפאולו ובאותו ספורטאי מסטרס מקבל יחס זהה ליחס של מדליסט אולימפי.

רק שהם…..מקצוענים

(צוות האימון, לא פחות מהספורטאים….).

לעוד מאמרים בתחום הפסיכולוגיה (בראייה שלנו – כאן)
לאימוני POWERWATTS ועוד שירותי אימון והדרכה – כאן

אלעד פלטין

Power is useless without Control

– Cycling Running & Triathlon

0523-541563

Elad.bike@gmail.com

תגובות

תגובות