צוחק כל פעם מחדש לקרוא "הקריירה שלי בספורט החלה לפני 10 שנים" (הבחור בן 24. סיים שלשום קורס מדריכים והחל לרכוב אופניים בגיל 14). במידה וניתן מכאן לגשר על בעייתיות עודף המקצועיות בתחומי הספורט השונים בישראל ובתחומי הספורט הספציפיים שנגישים יותר לילדים בעלי אמצעים, זו עודף מקצועיות (עודף מקצועיות ניתן להחליף גם במילת סלנג …@#צנות). בגלל זה אני גם כל כך אוהב את האתלטיקה, או ג'ודו. פשוט. לא מסובך.

bikes_bolivia

אופניי הקנונדייל נמצאות עדיין אי שם במשק של הוריי במושב גינתון. אני מניח שאפשר גם לרכוב עליהם. המרוץ הראשון והאחרון שלי איתם, אני חושב, היה בסובב סדום 1998.

נחשפתי לאופניים בגיל מאוחר יחסית – 24.  (אצלי הקריירה לא נסחפה אחורה מדי) נכון, תמיד רכבתי על אופניים ועסקתי בספורט, אבל מעולם לא התיימרתי להיות מקצועי בעניין הזה, או לחשוב כך על עצמי. אופני קנונדייל קניתי בקיטו אקוודור ב 1997. מסגר בצפון קיטו בנה לי במשך שבוע מסגרת מיוחדת לנשיאת התרמילים שקניתי בחנות "צפונבונית בקיטו" (אלה נקרעו בהמשך והייתי צריך לדלג מתופר לסנדלר בהמשך הטיול). קליטים לא היו לי וגם אז היו פחות פופולריים. במקום פדלים שמתחברים לקליטים היו סנדלי פלסטיק שמחוברים לפדלים לתוכם הכנסתי את הנעל וכך ניתן היה "למשוך" ולהשתמש בשרירי ההמטסרינג. בשבוע הראשון "לאימונים" ניסיתי את האופניים ורכבתי לכל מיני מקומות, חלקם עם הציוד לבדוק כיצד אני מסתדר. באחד הטיולים הראשונים, ירדתי מהר געש (שכחתי את שמו, לא הכי גבוה באקוודור) רק בגובה 3500 מטר, מטה למטה בדרך אספלט עקלקלה,למטה רכבתי כמעט שעה, כשהגעתי לכפר והמהירות יחד עם הצבעים הירוקים של הנוף

 השתנו לצבעי כפר חומים, המהירות גם השתנתה מ 50-70 קמ"ש ל 30….20…10 ו…. בום !! נפלתי במהירות אפס מבלי שהצלחתי לשלוף את הרגליים החוצה. מכוניות בקושי היו בשעת בוקר מאוחרת זו. היחידים שצחקו עליי היו להקת תרנגולות מבוהלת – גרינגו שלא יודע לרכב ישר. חיפשתי מבטי אדם צוחקים ושמחתי שאין כאלה.

מספר ימים אחרי יצאתי דרומה עם כל הציוד (שהיה מן הסתם כבד מדי), לעבר פרו ובוליביה. מסע שנמשך כמעט חצי שנה. בדרך פגשתי את פטי הצרפתי שהקיף את העולם על אופניים עם גיטרה. הוא ידע לנגן טוב. הוא גם טייל בקצב בריא ונעים. אז גם למדתי את מושג הדרפטינג במישורי האלטיפלנו הגבוהים. החלפנו חוויות ולאחר כמה ימים כל אחד המשיך בדרכו שלו לבדו (לא סתם בחרנו לטייל לבד…). הוא רכב ללא קליטים. רוכב אופניים נוסף – בחור ספרדי – פגשתי חודש וחצי לאחר מכן בלימה בירת פרו. הוא השוויץ בפניי על הציוד  החדיש בו הוא משתמש (הוא היה כן עם קליטים) ואופניים קלות וזריזות שמותאמות לטיולים כגון אלה. ציין בפניי שאני יכול לעקוב אחריו ברשתות הטלויזיה בתוכנית  "דן שילון מארח" (סטייל דרום אמריקה). הוא באמת התארח שם. רק דבר אחד לא הסתדר לי, איך זה שהוא כזה צ'אבי. שמנמן כזה. את פטי פגשתי שוב, שבועות לאחר מכן בלה-פז. בירת בוליביה,  סיפר לי שהבחור הספרדי עושה את מרבית הטיול באוטובוסים, כמעט בקושי רוכב. לא האמנתי בהתחלה אבל לאט לאט דברים הסתדרו לי.

לאחרונה צפיתי בכתבה אודות איש שחוצה את יבשת אנטרקטיקה לבדו. נראה כאילו יש את אלה שמחפשים את הפרסום, בדיוק כמו בספורט. (חובבים או מקצוענים) ויש את האלה שפשוט אוהבים לטייל או פשוט אוהבים את ספורט הרכיבה – לנצח ? (אני יותר שונא להפסיד…) אוהבים את המשחק. אוהבים להשתתף במשחק. יודעים לפרגן למנצח. יודעים להיות חלק מהמשחק. הפרסום זה משהו נלווה, קטן ופחות משמעותי, לא חשוב יותר מהחוויה הגדולה עצמה. גם אם זה מופיע בתוכנית "דן שילון מארח".

peru_waiwash

כתיבה. אז והיום. עד הטיול הגדול הזה במרכז ודרום אמריקה מעולם לא כתבתי. כשהסיפורים החלו קולחים הייתי שולח אותם בדואר במספר עותקים לחברים-עורכים ובני משפחה (לא "חברי פייסבוק" לשניים מהם אגב, אין עד היום פייסבוק – איזה  פאקקט OLDSCHOLL חברים יש לי). בדרום אמריקה מכונות צילום לא היו, אולי רק בערי בירה, ככה שהייתי מטייל עם 6-7 ניירות קופי !

אתמול (12.1.2019) טיילנו לרמת הגולן. מרחוק סבא חרמון נצבע בלבן ובהק מאור אחרי הצהריים. אבל הוא היה ממש רחוק. הנה למטה הקרחון של ואסקרן בפרו – 6700 ויותר מטרים. תמונה יפה יותר. אבל אין כמו החרמון שלנו (-:

peru_waiwash.2

לסיפור מסע האופניים בדרום אמריקה – כאן מסע אופניים בקורדיירה בלנקה.
הקצוות הפנימיים של הצמיג האחורי החלו להיפרם – נצטרך לאסוף עוד קצת  אמונה והרבה זהירות להמשך הדרך – חשבתי , הספידומטר שעל הכידון סיפר שעוד מעט הספרות מתחלפות לאלפיים , אלפיים קילומטרים ארוכים שחלפו בחודשיים ארוכים לא פחות , ובדיוק באותו רגע שהסתכלתי אחורה – מעבר לאופק וניסיתי להיזכר בכל יום ויום שחלף, נראו אותם אלפיים קילומטר שחלפו מאחור ליותר ארוכים מכפי שהיו באמת.   

מסע אופניים נוסף – מצרים על שניים (1997) – כאן   שקט !!! חיפשתי אותו כבר המון זמן כאן.שקט רועש מרעש של טבע ושקט מכל רעש אדם !שקט, שהיום כבר קשה מאוד למצוא ככה סתם… כאן.

POWERWATTS ומומנטום –  פילוסופיה – איך הכול התחיל ?

למה אני לא אוהב שיווק – סיפורו של כרטיס ביקור, מעט על שיווק וקוי'צ'ינג וההבדל בין סתם רעש לשקט.

 למעוניינים בספר טירופו של מסע או מסעו של טירוף – ניתן להזמין כאן

621079

לרישום לאימונים שלנו (או סתם להישאר מעודכנים) – השאירו פרטים כאן וניצור קשר – כאן

IMG_0617

אוהבים את המשחק. אוהבים להשתתף במשחק. יודעים לפרגן למנצח.

תגובות

תגובות