פורסם 2012
היום בסיום אימון במעבדה, קיבלתי הזמנה מנועם הררי להצטרף אליו לרכיבת שטח ביער בן שמן, (האמת אם הייתי יודע זאת מראש הייתי מארגן לו אימון POWERTRAINING קצת יותר קשה…) הוא דאג לציין שהוא עם סינגל-ספיד, נרגעתי. במהלך הרכיבה הצטרפנו לבחור בשם רועי ואלעד כהן, יער בן שמן מלא ברוכבי שטח מכל הסוגים (מ”רובוטריקים” ועד קבוצות ילדים גדולות) היה כיף ונחמד. באחת הדרכים עצרו השלושה לבדוק לשלומו של בחור שמנמן שהלך עם אופניו לצידו בצורה מחשידה.
“מה קרה ?” הם שאלו אותו (לי לא היתה סבלנות…שכחתי כבר מתי רכבתי בפעם האחרונה)
“נתפס לי הצד” – הוא עונה.
“איפה בדיוק ?” שאלתי – הוא מצביע על גב תחתון ואני מנסה לעשות לו “צילום רנטגן” מ 10 מטר.
“זה בטוח הגב ?” שאלתי שוב
“הוא מאמן” אלעד כהן מסביר לו בנופח מלא חשיבות וברגע הזה אני כבר כמעט מתפוצץ מצחוק.
“כן, זה הגב, נתפס לי הגב” – הוא עונה.
“אם זה רק הגב תרגיש טוב, תרכב לאט בקצב שלך” מסרתי לו.
“הוא צריך כירופרקט !?”, מישהו אומר-שואל
“הוא צריך דיאטה ולהיכנס לכושר !” עניתי צוחק – “עצרתי איתכם לידו לא בגלל שפחדתי שנתפס לו הגב, פחדתי שנתפס לו שריר אחר…”
ח’ברה – כנסו לכושר.
ואם אתם לא בכושר, תשתדלו לעשות דברים שמתאימים לכם (מישורים), דברים רגועים, כנסו למשטר של דיאטה (יש לינקים מצד ימין למאמרים נוספים בנושא).חג שמח ותודה לנועם הררי (בפעם הבאה, כמו לשלומי, אצא איתך רק אחרי שני אימוני מעבדה), אחרי 10 דקות נוספות מ”האירוע” הסתובבתי והמשכתי בקצב שלי, אני בשליטה (:
מאת: אלעד פלטין Power-Train פורסם לראשונה באתר הרים בשנת 2004 (נראה לי גם הכושר כתיבה אז היה טוב יותר…אבל זה נושא אחר)
הרוצח השקט, חסר הפנים
כולם מדברים על המשאיות הגדולות, הנהגים המטורפים, התנועה הסואנת… אבל לפעמים, אנו שוכחים מי הוא באמת הרוצח הגדול מכולם.
יום שבת נוסף, אימון נוסף
זה הפך כבר כ”כ לרוטינה שקשה כבר כ”כ בלעדי זה. משאבות, גלגלים, רכב איסוף, יום חם בפתח. חם,חם מאוד. בתום האימון אילן הפנה אותי לראובן שלא הרגיש טוב במהלך האימון. ראובן, בן 36, מתאמן באופן סדיר כבר יותר משנה וחצי. ראובן, כרוכב בקטגוריית הספורט, תמיד מתאמץ ומקפיד להיות, רוב הזמן עם רוכבי העלית. עלייה, ירידה, מישור, הוא ייתן את הכל, עקשן כמו כולנו. ראובן הגיע אליי עם פרצוף מעט סובל והתלונן על הרגשה לא נעימה במרכז החזה עם הקרנה ליד שמאל. (כעת, במידה ונפתח את ספרי ‘רפואת החירום’ נגלה שבאותו רגע היה צריך….) אבל העדפתי לתחקר ולשאול… – בדקתי דופק… הוא היה סדיר ובריא כמו שעון שוויצרי. “ממתי הכאב ?” שאלתי את ראובן. “מאתמול בערב… לא הרגשתי כ”כ טוב” “ההורים חלו במחלות לב…. ? אחות… אח…עישנת פעם… כולסטרול… ?” “פעם הייתי שמן והיה לי כולסטרול גבוה, אבל עכשיו שום דבר” ענה ראובן בהחלטיות וניסה לעשות פרצוף של הכל בסדר. “איפה בדיוק כואב לך ?” ראובן הצביע שוב על החזה “… לא נעים… נו אתה יודע…” לא התרשמתי שהכאב הוא מספיק אמיתי וחזק. היה יום חם בטירוף וחלק גדול מאיתנו הרגיש מאוד רע. לכן, בטעות , שמתי קצת את ראובן באותה אסכולה של האנשים הבריאים ‘שקצת לא מרגישים טוב’… אבל עדיין חשדתי… חלף זמן לא מועט מאז המשמרת האחרונה במד”א… אולי אני קצת חלוד…? אולי אני מגזים…? ואז ברגע נפל האסימון.
ראובן לא נמצא במצב של תשישות, או מעין דלקת ריאות של אמצע הקיץ… כאשר שומעים רעש פרסות, אלה בדר”כ סוסים ולא… עדר זברות. “טוב ראובן, אתה עכשיו טס לביה”ח קפלן שהוא הכי קרוב”. “עזוב שטויות” ראובן הצהיר “אני אדבר עם הדוד שלי בנתניה, הוא רופא”. “עזוב אתה אותי משטויות ! ראובן אל תרגיז אותי” (הוא באמת הרגיז אותי, בעיקר בגלל שזלזל במה שאמרתי) עכשיו כבר ניסיתי לאסוף את כל ניסיון העבר, להירגע ולהסביר לראובן כמו לכל ‘מותקף לב’ – כמו שמסבירים לילד בן 3. “ראובן תשמע… אם היה כאן מומחה הלב הכי גדול בעולם, הדבר היחיד שהוא היה יכול לעזור לך, זה לתת לך כדור אספירין (אני לא רופא) והוא היה אומר לך את אותו הדבר. יש 4 סיבות כלליות לזיהוי של התקף לב: 1. כאבים בחזה 2. קצב לב לא סדיר (אימות במכשיר א.ק.ג שקיים חשד להתקף לב ואי הסדירות אינו כרוני) 3. היסטוריה רפואית 4. בדיקות דם (ספירת אנזימים) … בקיצור, במקום שנזמין לך עכשיו ניידת טיפול נמרץ, אתה תיסע, כמו ילד טוב ירושלים לביה”ח קפלן (20 דק’ נסיעה). ולא למר”מ שמר”מ בנתניה….אם אתה מרגיש יותר רע, תרים טלפון 101 ותזמין נט”ן ! שמעת ?” האמנתי לעצמי שאני נשמע מספיק מאיים… ראובן התרצה ונסע.
טלפנתי אליו לאחר 10 דק’ – “ראובן הגעת כבר ?” “לא, זה בסדר אני מרגיש קצת יותר טוב, אני מעדיף לנסוע לנתניה, אני כבר על כביש 6” עכשיו באמת הבנתי את השטות שעשיתי… “ראובן…. אני אהרוג אותך !” ראובן נסע ‘מיד’ לבית החולים בנתניה, לא לפני שעבר אצל אימו, משם דיבר עם ‘הרופא הדוד… בקיצור חלפה לה בערך שעה וחצי מאז שדיברנו. בשעת הצהריים עבר ראובן צינטור, לאחר שאובחן אצלו התקף לב חריף, עם אוטם מלא. ראובן היה בסכנת מוות מיידית, קרוב ל 3 שעות.
מה המסקנות ומי האשמים ?
קודם כל ראובן – לא ? (-: (זה פשוט פוטר קצת אותי מאשמה).
אבל כן, גם אני הייתי אשם ש :
1. לא הזמנתי מיד אמבולנס (למרות שראובן היה מתנגד בכל תוקף).
2. לא התעקשתי לכל הפחות, לנסוע יחד איתו (בתמימות חשבתי, שאלו באמת כאבים של תשישות והנסיעה הדחופה לבדיקה, היא רק לשלול את האפשרות של ההתקף-לב).
עוד מסקנות…
רבותיי. אז מה אם אנחנו ספורטאים (או לפחות חושבים עצמנו לספורטאים בריאים). במידה ויש כאבים בחזה – לא להקל בכך ראש. יש לבדוק זאת במיידי, בחדר מיון, או בכל מקום אחר שנותן שירותי רפואה דחופה. כמובן, הדבר הכי טוב זה להזמין אמבולנס, לתאר למוקדן בפירוט את הבעיה ולהמתין.
מאמנים שימו לב – חובה שתהיו עם היד על הדופק, תרתי משמע. כאשר מגיע רוכב או רוכבת עם סימפטומים של כאבים בחזה (בלבד) או כל בעיה רפואית אחרת, אין להקל בכך ראש.
רוכב האופניים כגורם סיכון
רוכבי אופניים הם אנשים קשים (לכל הפחות הטובים שבהם) כאשר כואב להם ברגליים, הם סובלים וממשיכים הלאה. הכל טוב ויפה, בנוגע להתכווצויות של שרירים ברגליים, אבל ‘להתכווצות בשריר הלב’ הדבר מסוכן. איך מזהים התקף לב ? ספרים על גבי ספרים נכתבו על כך, אלפי מאמרים מקצועיים ומאמרי עיתונות, ולכן כל מה שאנסה לכתוב, בנוגע לזיהוי וטיפול בהתקפי לב, ילקו בחסר קטן או גדול. יחד עם זאת, אחד הדברים שראוי לציין שמרבית האנשים שחוו את אותה חוויה, טענו שהלחץ והכאב על החזה, דמה למשקל של טון. ההרגשה בשתי מילים : לא טובה (או בשלוש : מאוד לא טובה). מצד שני, התקף לב יכול להתרחש גם ללא כאבים (Silente MI) שהוא גם אחד מהמסוכנים ביותר. הסימפטומים שהראה ראובן מעט הטעו אותי… (תירוצים…) הוא לא היה חיוור, הוא לא הזיע… אלא ‘רק’ התלונן על לחץ בחזה, אבל הוא הרי ספורטאי שמתאמן בצורה סדירה יום יום…
גורמי סיכון כלליים:
השמנת יתר, או השמנת יתר בעבר.
שומנים בדם.
לחץ דם גבוה.
עישון
ארבעת גורמים אלה ניתנים לשינוי על ידי פעילות גופנית, תזונה נכונה ובכלל אורח חיים בריא (במקרה הפחות טוב- תרופות).תורשה (אבא-אימא-אח-אחות) – במידה ומישהו במשפחה חווה התקף לב – את/ה בקבוצת הסיכון.
מהי השורה התחתונה ? (וזה הרי מה שהכי חשוב)
אז זהו להפסיק לעשות ספורט ?
נגמר ? ממש ממש ממש ממש ממש, ממש לא !!! בדיוק ההיפך הגמור.
בשום אופן אל תהפכו לרוכבי כורסה ואינטרנט (שמפרשנים מרוצי אופניים על המרקע כאילו היו בעברם שון קלי). המשיכו כולכם לרכב.
ראובן סיפר לי, שבמהלך ניתוח הצינתור שעבר (בהרדמה מקומית) הוא שאל את הרופא: “דוקטור, אז מה בעצם עזרה לי כל הדיאטה ומשטר האימונים הקפדני…?” לרופא היתה תשובה מאוד פשוטה: “במידה ולא היית ספורטאי, ודופק המנוחה שלך לא היה כ”כ נמוך (פחות מ50) כנראה שבאותו אירוע היית נופל ולא קם יותר לעולם”.
לכן, עדיף בכל מקרה לעסוק בספורט ולעשותו במידה הנכונה. (זאת גם הסיבה ‘לבדיקה במאמץ’ שמומלץ לבצע פעם או פעמיים בשנה).כדאי ומומלץ להתאמן בהדרכתו של מאמן אופניים. ולדעת – תמיד, להקשיב לגוף שלך (בכל מקרה) ולא להיות כמו שסבתא שלי אומרת: “יותר מיד אוור-חוכם”.