הקדמה קצרה "מהטראומה שלי בנוגע לבצקת ריאות מודל 2002". היכנשהוא ב 2002, חובש רפואת חירום במד"א, קרוב  ל 3 שנים בתפקיד. שום דבר לא הבהיל אותי חוץ מאלימות נגד הצוות המטפל. אני והמוות היינו "חברים". משמרת ערב מחורבנת, בלי מתנדבים מגיע לבדי למקרה של "בת 60 עם דלקת ריאות". (נסיעה רגילה) מפניו של הבן הבנתי שזאת נסיעת חירום דחופה…. על "הכיסא הכתום" מחלצים את הסבתא שהיתה בבצקת ריאות לכיוון האמבולנס,  מבקש נט"ן דחוף ואני מסורב כמעט בעקשנות מטופשת – "זה בסך הכול דלקת ריאות". מחבר למיכל חמצן ומישב את החולה כאשר עיניה בגודל של כדורי טניס ואני שומע אותה דרך מסכת החמצן מחררת קצוות אחרונות של חיים. הנסיעה לאסף הרופא היתה קצרה, מראשון לציון, מנפץ בין 10 ל 15 חוקים ובעיקר מהירות, לא נסעתי מהר אלא פשוט טסתי בגובה נמוך.תוצאת תמונה עבור ‪grandmother ill‬‏

סבתא עוד היתה איתנו כאשר ורידי העיניים כמעט ומתפוצצים מרוב מאמץ כשהתפרצתי למיון וביקשתי להיות מוכנים למקרה הקשה הזה. ברגע ההעברה של החולה לתוך החדר הלם היא איבדה את ההכרה. לאחר 3 שעות נפטרה.

בהרבה מקרים של מוות נכחתי, אך המקרה הזה לא נשכח מכיוון שהטיפול שסבתא היתה צריכה לקבל היה יותר טוב מעוד פינוי מהיר של פחות מ 10 דקות לבית החולים.….. כמה שבועות אחרי כשאמרתי למנהל האזור כי אינני ממשיך לעבוד עוד, הוספתי בצורה הכי פשוטה. לא ידעתי שאני צריך פשוט ללכת להתלונן במשטרה, אתם פשוט לא מספיק רציניים.

מקרים קשים קשורים בעיקר לאחריות שלנו כלפי המקרה. למצפון מחורבן שמבדיל אותנו…מאחרים. עם השנים שחולפות נראה  שמצפון מתקהה ונעלם. הוא נעשה קשור הרבה יותר לבני משפחה, חברים, לא במיוחד כלפיי הזולת אותו אנחנו מכירים פחות.

 

ב 17 ביוני 2019 נכנסתי לאותו התקף של בצקת ריאות. תהליך בו  נוזלים בריאות אותם הגוף לא מצליח לפנות ופשוט הגוף נחנק בתוך המים של עצמו. לא הייתי מוכן לדבר הזה.

בצקת ריאות הוא מצב בוא הריאות מתחילות להתמלא בנוזלים (מסיבות שונות) במקום אוויר. נשמע פשוט. אז האדם מתחיל לנשום מים ולא אוויר….לא נעים. ההבדל הקטן מאוד ביני לבין הסבתא מראשון לציון, הוא שאני הייתי לא הייתי מחובר לחמצן והפינוי הקרוב ביותר לחדר הלם בבית חולים היה במרחק נסיעה של שעה וחצי.

לרישום לשני אימוני הניסיון שלנו,או לשאר השירותים שלנו , או פשוט להירשם לרשימת הדיוור שלנו

מנסים להסדיר באלגנים בישראל, באמצעות הואיפאי…הוא הגיע גם לקאגבני 

אבל בואו לרגע נשים את כל ה@#$ לרגע בצד ונתמקד בדברים המעניינים

והטובים שהיה לנו בנפאל…

ב 2015 יצאתי ממש ברגע האחרון לטיול במוסטאנג נאפל, בהזמנתו של אריה אלון והדרכתו של יורם חן. הטיול היה הרבה יותר "טיול" מאשר "מחנה אימון". אשר לאחריו המשכתי לעוד טראק רגלי לבדי,  באזור אחר של נאפל שחלף על פנ מעברים של 4500 מטר (LANTANG) – (זה היה טראק של 7-8 ימים שקוצר ל 5 בערך בגלל חוסר זמן). שבוע לאחר החזרה לישראל עליתי על האופניים והרגשתי חזק הרבה, בבדיקה שיגרתית על מסלול טסט ביער בן שמן, גילחתי 1 דקה ורבע משיא של 10 וחצי דקות. נדהמתי מהשיפור, במיוחד מזה שלא רכבתי יותר משבוע. בקיצור DOPING טבעי של המוטוקריט גבוה. לינק לטיול ב 2015

במהלך השנה- שנתיים אחרונות מרכזי POWERWATTS התייצבו על אימונים סדירים, מאמנים חדשים (וותיקים) שמחתי לזוז הצידה ולהוכיח למתאמנים ומאמנים שמי שעומד במרכז זה מרכזי POWERWATTS, השיטה ובעיקר המאמנים והמתאמנים השונים. ללא קשר למישהו ספציפי (גם לא לפאולו סלדנהה). הדבר איפשר לי ללכת וללמוד לבד, טוב יותר מכל "סמינר ממומן" בהם בדר"כ מחדשים לא הרבה במיוחד….כמה אפשר לעשות את ה DOPING הטבעי הזה נכון ומעניין, לטובת אליפות ישראל באופני כביש.

יכולתי לקנות כרטיס טיסה לאנדורה (ספרד) ולהשתלב ברכיבות (לא באותו קצב) לוודסי ? (מייקל) ועוד רוכבים מ ICA(גם ממש לא בקצב זהה)….הרגשתי שבנפאל השארתי דברים בלתי סגורים (2015). ביררתי שם בנוגע לאימוני כביש, אבל הבנתי מהר מאוד שזה יצטרך להיות על האופני הרים, בהם לא נגעתי כבר קרוב לשנה והעלו אבק במחסן.

לרישום לשני אימוני הניסיון שלנו,או לשאר השירותים שלנו , או פשוט להירשם לרשימת הדיוור שלנו

תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏‏אדם אחד או יותר‏, ‏אנשים עומדים‏‏, ‏‏הר‏, ‏‏שמיים‏, ‏פעילויות בחוץ‏‏‏‏ ו‏טבע‏‏‏

ההבדלים בין הביקור של 2015 ל 2019 היה בעיקר בתחום הטכנולוגי ובעיקר בנוגע לסמרטפונים. הכל נעצר ממש מלכת ושום דבר לא השתנה, מלבד תחום התקשורת ושוק הסמרתפונים. עד כדי אבסורד ששתי נערות בנות 16 שנאלצות לעבוד בעבודת פרך בבניה תמורת 8$ ליום, משתמשות בסמרטפון כדי לשמור על קשר.

ובכן…. (2019) כך מצאתי את עצמי מבצע הכנה (אופני שטח) של שבוע שבועים. כאשר עיקר האימונים מתבצעים במרכזי POWERWATTS – תל אביב וגינתון, וסופ"ש רוכב לבדי באופני כביש בהרים או ביחד עם קבוצת דינאמו רייסינג. בשבת האחרונה שלפני הנסיעה לנפאל – הכושר פשוט היה בשמיים, תרתי משמע.

לרישום לשני אימוני הניסיון שלנו,או לשאר השירותים שלנו , או פשוט להירשם לרשימת הדיוור שלנו

יום ראשון. מקטמנדו הרועשת מפיח ועשן יצאנו ברכיבה בירידה ביחד עם המשאיות והאוטובוסים, מתגלגלים ביניהם באוטוסדרדה לכיוון פוקרה. אלפי מכוניות. בעיקר משאיות ואוטובוסים מנועי דיזל על כביש דו מסלולי. צפוף והרבה פיח. לחצתי קצת עד שהפיח הכניע אותי עם הרבה שיעולים לא נעימים. לא נורא. המשכנו ברכב עד לפוקורה(צהריים. דלבט בשרי עם האצבעות) ומשם טיפסנו עם הג'יפ לTatopani (1200m) נסיעה קשה. הגענו בשמונה בערב מוטשים מהרכיבה ולא פחות מנסיעה המטלטלת. אכלנו והתמוטטתי לשינה.

ביום השני יצאנו בשעה תשע כמו מקצוענים מהכפר הקטן בו יש מעיינות חמים. Tatopani לעבר היום הראשון בגובה. החלטתי ללחוץ שעה אחת של טיפול עם טיבולים קטנים של "גז" בגובה 2200 מטר הרגשתי שעדיף להוריד רגל מהגז. הגענו לגובה. ממשיכים לרכיבה יחסית מתונה. עדיין נוספים ומסיימים את היום לאחר 36 קמ רכיבה עם 1600 מטר טיפוס( זה לא בדיוק מסלול למתחילים. דרך קשה ורעה. בצדי הדרכים פועלים קשי יום מתקנים את דרכי העפר ההרוסות משיטפונות של חורף. בולדוזרים ובאגרים חוסמים את הדרכים למכוניות. מה שגורם לכך שעל אופניים. גם כשרוכבים 36 קמ ב 4 שעות(ברוטו) לפעמים יותר מהירים מרכב. סטורוציה 96 98…דופק 55….

 

 

 

קצת על אימוני גובה – ממוקטינאט – 3700 מטר. זהו בעצם המקום הגבוה ביותר בו ישנו.

 

עוד יום בהרים

מה היתרון הכל כך פשוט באימוני גובה לספורטאים. או נכון יותר לספורטאי סבולת ?

הראשון,  הגדלת מספר הכדוריות האדומות בגוף. הכדוריות האדומות אחראיות על העברת החמצן מהלב לשרירים. הדבר משפיע על כל טווחי הפעילות, אך בעיקר על תחום הסבולת. דבר נוסף הוא שבאימוני גובה ישנה ירידה במשקל (מסוימת). ומעבר לכך מתבצע העלאה במסת שריר וירידה במסת שומן (חשיבות בתזונה רבה, גם ובעיקר קצת שומן…ועוד דברים).

במחקרים מסויימים מדברים גם על השיפור ביעילות המכאנית. זה קורה כאשר הגוף מאומץ יותר מבחינה קארדיו ואסקיולארית (לב וריאות) ומנסה לפצות זאת בעזרת השרירים – העלאת מסת שריר ורכיבה מכנית יעילה יותר כפיצוי. במחשבה לאחור (חכמים לאחר מעשה) התקיימה התפתחות כחודש לפני הנסיעה, כאשר רמת "הלחץ" בעבודה עלתה בצורה משמעותית ודי הפריעה להכנות לנסיעה, למרות שדווקא הגעתי בכושר מאוד טוב למחנה הזה בנפאל, אולי טוב מדי. ולא רק זאת, (לחץ העבודה) המשיך לתוך עומק הנסיעה ואולי קצת הוציא אותי מפוקוס למרות תמרורי האזהרה.

לרישום לשני אימוני הניסיון שלנו,או לשאר השירותים שלנו , או פשוט להירשם לרשימת הדיוור שלנו

בגלל שבהוראת הרופאים (ויש לא מעט כאלה עכשיו מסביב) הקפדתי לשים את האופניים כרגע בצד ולנוח. לא בשביל לעזוב, לא, אלא בשביל לחזור בצורה בטוחה ונוחה בהמשך. ניתן לגוף לצאת מהזעזוע ולאט לאט חזרה. מעולם לא הייתי אפילו בכיוון וחצי כיוון של OVERTRAINING.

הסיבה כנראה להתפרצות-הבצקת ריאות והסכנה לחיים עדיין נבדקת, כאשר אני מוגדר כרגע עמוק בתוך OVER TRAINING. (מצחיק שהכושר היה כל כך גבוה שאחרי כל הבלאגן עוד הספקתי לחזור עם רמת המוגלובין כ"כ גבוהה מזו שיצאתי לנפאל). ואימון בו נס הרים הרגישה כמו עלייה של יער הנשיא….

הסיבות להסתבכות : (כנראה !)

  1. עומס גבוה מדי (לאימונים באזורי 2900-4200 מטר) + עודף מוטיווציה

2 חוסר הקשבה מספיק ל Paulo Saldanha שהשתמש בהרבה סימני !!!! בהודעות אליי, אבל כנראה המשקפיים היו מלאות באדים או לא היה מספיק וואיפיי בגובה (ולא, פאולו לא! מאמן שלי ולא היה אחראי ברבע דבר למה שקרה).

  1. ירידה מוקצנת בגובה (מ 2900 ועד 900 מטר) + עומס גבוה של עצימות + הרגשה מצוינת מבחינת כושר + עלייה קיצונית בחום ולחות ככל שירדנו בגובה ואיבוד נוזלים ומלחים.
  2. יש כזה דבר REVERSE ALTIDUTE SIKNESS למרות שעד עכשיו אינני בטוח שזה מה שקרה.
  3. בבית חולים היה לי זמן יותר לגלוש לתוך האימונים של מייקל וודס באנדורה…פאק. הוא רכב חלש יותר ממני באופן יחסי (ולא בגלל שהוא היה עייף…)
  4. עוד דברים מסובכים מבחינה פיזיולוגית רפואית שאין צורך לשתף…

לרישום לשני אימוני הניסיון שלנו,או לשאר השירותים שלנו , או פשוט להירשם לרשימת הדיוור שלנו

הדברים החשובים באמת :

  1. החיים קצרים מאוד (ויפים). תשמרו עליהם. טיפשות דומה למוות – שניהם גורמים לכאב גדול לאנשים שאוהבים או קרובים אלינו. Ayelet Israelof Geler וכנראה זאת הסיבה שהיה לי על מה להלחם במשך יותר משעה בדרך עפר קשה, בה הג'יפ נסע פי 2 מעבר למותר. ואני נחנק בתוך המים של הריאות של עצמי ומחרחר למוות.

  2. מחנה אימונים (כל מחנה אימונים בגובה) הוא יותר טיול מאשר מחנה אימונים. או בצורת הסבר אחרת – ניסיון לבדוק כיצד ניתן לרכב בבטחה בגובה מבלי להכנס לחוב גדול מדי של חמצן (SPO2) אימוני TEMPO בגובה זה משהו שדומה יותר לאימון אנאירובי של VO2MAX….למשך הרבה זמן. ככל שיש לך פחות ניסיון (וזה היה הניסיון השני) ככה צריכים להיות יותר זהירים.
  3. תודה רבה לשני הבחורים הנפאלים שליוו אותי. הם הצילו את חיי. Aayman Tamang

ובעיקר Anish Tamrakar השם של הרופא – שכחתי את שמו.

  1. מעולם לא חיפשתי להסתכן. בסך הכול רציתי ללמוד אודות אימוני גובה וואללה – למדתי…
  2. נתונים יבשים :
    15 ימי אימונים כוללים יום מנוחה 1. ועוד 3 ימי RECOVERY
    זמן רכיבה ממוצע 2:30
    קילומטראז כללי 473
    קילומטראז ממוצע יומי 42 ק"מ (לא כולל ימי מנוחה KM 0-7.5). הרכיבה הארוכה ביותר (כביש 76ק"מ)
    סה"כ טיפוס מצטבר 9500 מטר. מקסימלי – 1473 מטר (על פני 36K)
    IF ממוצע לרכיבה – 0.55 (כולל רכיבות REC) הגבוהה ביותר 0.65-0.68.
    שריפה קלורית ליום (ע"פ הספק) 1268 לרכיבה.
    דופק ממוצע ברכיבות – 125
    הספק NP לרכיבות 171 (הרגשה 190-210)
    TSS ממוצע 100 לכל הרכיבות. (שיא – אחרונה 125)
    למעוניינים לעקוב דרך ה STRAVA – כאן    ואם בא לכם להגיע לאימוני POWERWATTS, בתל אביב או גינתון – כאן

תגובות

תגובות